גזר דין בתיק ת"פ 25794-08-10

נגד ארבעת הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות הקשורות בהוצאת כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי  (להלן - "המוסד"). הואיל ובמסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום, הרי מצאתי לפרט העובדות שבכתב האישום המתוקן בהן הודו הנאשמים.

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, ניהלו הנאשמים עמותה בשם "גן חיים". לעמותה זו היו שני הוסטלים: אחד באשקלון והשני באשדוד. נאשם 1 היה מנכ''ל העמותה, נאשם 2 סמנכ''ל העמותה, נאשם 3 יו''ר וועד העמותה ונאשם 4 אחראי היה על ההוסטלים. בין הנאשמים לבין אחד בועז גדלוב נקשר הסכם. הואיל וגדלוב ניהל בפועל שתי חברות שעסקו במתן שירותי כוח אדם למקומות עבודה שונים, הרי הוסכם בין הצדדים כי, גדלוב יעסיק דיירים מההוסטלים בעבודות ניקיון בסניפי רשת חברת מגה, אשר יופנו אליו על ידי הנאשמים. כל זאת בידיעה שאותם דיירי הוסטל מקבלים קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד. עוד הוסכם ביניהם כי תמורת עבודות הניקיון של הדיירים הללו ישולם שכר עבודה. הוסכם כי כספי שכר העבודה, כאמור, יועברו מגדלוב לידי לנאשמים בדרכים עקלקלות באופן שלא יונפקו תלושי שכר. מהשכר ששולם בעבור עבודת הדיירים, ניכו הנאשמים 20% והיתרה מסרו לידי הדיירים.

בטרם תוקן כתב האישום על פי הסדר הטיעון בין הצדדים, כלל כתב האישום המקורי שנים עשר אישומים. על פי ההסכם בין הצדדים, בוטלו שלושה מבין האישומים באופן שבכתב האישום המתוקן נותרו תשעה אישומים.

בדיון שהתקיים לפני ביום 20.7.11 הצהירו הצדדים אודות הסדר הטיעון. על פי המוסכם בין הצדדים, הנאשמים יודו ויורשעו בעבירות הכלולות בתשעת האישומים. הוסכם כי בטרם טיעונים לעונש יופנו הנאשמים לממונה על עבודות שירות בשב''ס לקבלת חוות דעת בשאלה האם יכולים הנאשמים לרצות עונש מאסר בעבודות שירות. התביעה הצהירה כי עמדתה לעונש היא מאסר לכל אחד מהנאשמים, למשך ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. הוסכם כי הנאשמים יהיו חופשיים בטיעוניהם.

תשעת האישומים שבעובדותיהם הודו הנאשמים מבטאים תשעה מקרים בהם הועסקו דיירי ההוסטל בעבודות ניקיון בסניפים שונים של חברת מגה. תמורת עבודתם שילמה חברת מגה לגוף ביניים -חברת "סופר שירות" - שכר עבודתם. חברת "סופר שירות" שהיא למעשה אותו גדלוב  העבירה הסכומים לנאשמים, ואלה נטלו לעצמם 20% מהשכר, באשר ליתרה, נתנוה לתשעת העובדים הללו. כל אותם תשעה קיבלו קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד, לפי שמן הסתם הצהירו כי אין ביכולתם לפרנס עצמם, אינם עובדים ואינם משתכרים בשכר עבודה כלשהוא. משום שהללו השתכרו בגין עבודתם בניקיון על פי השיטה לעיל, הרי לא היו זכאים לקצבאות ומשום כך, הוציאו כספים במרמה מהמוסד.

על פי המפורט בכתב האישום, הוציאו הנאשמים בשיתוף העובדים הללו סך של למעלה מ- 66,000 ש''ח.

הנאשמים הורשעו בתשעת האישומים שבכתב האישום. כל אישום יחס לנאשמים שלוש עבירות: קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה בצוותא חדא ועושק. העושק, במאמר מוסגר ייאמר, הוא תוצאה של ניצול מצוקת דיירי ההוסטל התלויים בנאשמים כמו גם ברצון אותם דיירי ההוסטלים להרוויח כספים נוספים על קצבאות המוסד.

בטיעוני התביעה לעונש, עמד בא כוח התביעה על חומרת המעשים. לדבריו, החומרה היא בכך שמדובר בהוצאת כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי, דהיינו, מוסד המופקד על קופה ציבורית.  האינטרס הציבורי, כך לפי שיטת התביעה, מחייב החמרה בענישה והעונש ההולם הוא מאסר שירוצה בעבודות שירות.

עיקר העניין במקרה שלפני, נעוץ, כך נדמה, בטיעוני הסנגור. הטענה שטען הסנגור היא מעניינת בעיקר משום פשטותה. למעשה טוענים הנאשמים שכל שעשו הוא מימון מעשי חסד שעשו כלפי דיירי ההוסטל באמצעות שיעור הניכוי משכרם של הדיירים בעבודות הניקיון בשיעור של 20% . ומה הם מעשי החסד שעשו הנאשמים כלפי הדיירים? מעשי החסד הם בכך, שאלמלא שיעור הניכוי הנ''ל וההכנסה בשיעור 20% משכרם של הדיירים, לא יכול היה ההוסטל לספק צרכיהם של דייריו האומללים, צרכים שהרשויות המופקדות על כך, לדעת הנאשמים, כשלו לספקם. לפי טענה זו, המימון של המדינה לקיומו של ההוסטל הספיק לצרכים מינימאליים כגון שהיית לילה בלבד ותו לא. ואילו הנאשמים באו לכלל מסקנה שאותם אומללים זקוקים למעטפת צרכים רחבה יותר. רוצה לומר שעות שהייה רבות יותר בהוסטל ודאגה לצרכים אחרים שלא נכללו במימון הממשלתי. אותו פער בין המימון הממשלתי לבין הצרכים הרחבים יותר שהנאשמים ברוב טובם וחסדם מצאו שיש לספק לדיירי ההוסטל, מומן באמצעות ניכויי השכר שניכו הנאשמים משכרם של הדיירים. פשוט בתכלית! לפי טענה זו, מצאו הנאשמים דרך למלא החסר התקציבי המהותי, לשיטתם, אשר המדינה לא מצאה לספק אותו.

טענת הסנגור שובה את הלב בכך אין ספק. השאלה היא פשוטה בתכלית והיא למעשה המענה העונשי שיש ליתן במקרה זה, כך לדעתי. התשובה נעוצה בנוסחה שאין לתקן עוול בעוול. איש לא נתן בידי הנאשמים לשפר תנאיהם של הדיירים,  או כמאמר הקלישאה במקומותינו בעת האחרונה  לערוך "צדק חברתי", באמצעות הוצאת כספי ציבור במרמה. בפשטות רבה אחזור ואומר שאין מתקנים עוול בעוול.

גם אם נניח לצורך העניין כי אכן מדובר בחסר תקציבי ובכשל ממשלתי לספק חבילת רווחה גדולה יותר לדיירי ההוסטל תוך גרימת עוול לדייריו, מה שמוטל כמובן בספק רב, אך לצורך העניין אניח זאת, עדיין לא יעלה על הדעת שהנאשמים יוציאו במרמה כספים מהקופה הציבורית על פי תבחינים שקבעו הם לעצמם. יש בכך גרימת עוול לקופה הציבורית וממילא אתה אומר עוול לאוכלוסיה חלשה אחרת שהמוסד  דואג על פי חוק לתמוך בה.

איש לא שם את הנאשמים לקבוע כי רווחתם של דיירי ההוסטל עדיפה על רווחתו של הנכה שאין ביכולתו לפרנס עצמו, או האלמנה חסרת כל, או האם לילדיה הקטנים הנזקקת לקצבת הבטחת הכנסה או להבטחת מזונות לצורך פשוט ביותר - למזונם. מי שמם לקבוע שקורת הגג לדיירי ההוסטל בימים ולא רק בלילות, עדיפה על ארוחה חמה לילדי האם הענייה או הזקן הרעב ללחם או הנכה המוגבל בתנועתו?

חייבים אנו לשרש התפיסה שלעיתים רווחת לצערנו, שניתן בתחמנות ונכלוליות "לסדר" או "לעבוד" על המערכת. תפיסה זו חייבת להעלם מן הנוף החברתי שלנו. במילים השגורות בפי העם - תפיסת "הקומבינות" הזו ראוי לה שתעלם. הדרך לעשות היא בכך שהמערכת המשפטית תבהיר באופן ברור ונחרץ - מעשים אלה לא יעברו ללא תגובה עונשית הולמת.

הנאשמים עשו יד אחת עם דיירי ההוסטל להערים על המערכת הציבורית הרווחתית ולהוציא כספים במרמה מהמוסד לפי שעל פי החוק אין הם זכאים לכספים אלה.

אשר על כן, אף שכאמור הטענות שטענו הנאשמים שובות לב הן, הרי אין בהן כדי להלבין החומרה שבמעשיהם.

סופו של דבר, איני מקבל עתירת בא כוח הנאשמים להימנע מהשתת עונש מאסר על הנאשמים אף כזה שירוצה בעבודות שירות.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהנסיבות לקולא. ראשית,  הנאשמים -למעט נאשם 2 שלו הרשעה אחת בעבירת גניבה מלפני עשר שנים - חסרי עבר פלילי. שנית, הנאשמים הודו בביצוע העבירות חסכו מזמן שיפוטי יקר ובעיקר יש בהודייתם כדי הפנמת המעשה האסור והפקת הלקח הראוי שמעשיהם אסורים.

בא כוח הנאשמים הגיש אסופת מסמכים המעידים על תרומתם החברתית הרבה של הנאשמים לאוכלוסיות חלשות לרבות למוכי הגורל דיירי ההוסטל. לא התעלמתי מכך. יש אכן, להעריך תרומת הנאשמים לחברה, אך בצד זאת, כלומר, בצד ההערכה, ובכך שיש באלה כדי לתמוך בהקלה בדין, יש להבהיר כי תרומת אדם לחברה ולזולת חייבת שתהיה במסגרת החוק ולא מחוצה לו.

במידה מצומצמת ביותר ובלי לגרוע כהוא זה מחומרת המעשים, כפי שפרטתי לעיל, ואך משום שיש כי הכספים שנטלו הנאשמים משכר העבודה של הדיירים בשיעור 20% , כאמור לעיל, הוצאו לשם מילוי צרכיהם של הדיירים ולאו דווקא לכיסם הפרטי של הנאשמים, מצאתי לקחת זאת בחשבון כנסיבה מקלה, אם כי אשוב ואדגיש במידה מצומצמת ביותר.